אפשר ללמוד עקרונות ולתרגל חלק מהיסודות באופן עצמאי, אבל לא נכון לשחות לבד. תרגול עצמי צריך להיות במים שבהם אפשר לעמוד, ליד דופן, בנוכחות אדם נוסף ובבריכה מפוקחת. מים עמוקים, קפיצות, עצירת נשימה ותרגול שממנו אינכם יודעים לצאת שייכים למדריך.
סרטון יכול להראות תנועה. הוא לא יכול לראות שהפסקתם לנשום, שהתרחקתם מהדופן או שהפחד עלה לפני ששמתם לב. לכן השאלה אינה "אפשר לבד או אי אפשר לבד". השאלה היא איזה חלק אפשר לתרגל עצמאית ואיפה עובר קו הבטיחות.
ה-CDC ממליץ תמיד לשחות עם בן זוג ולבחור אתר עם מציל כשאפשר. הצלב האדום מוסיף שכשירות במים היא רצף של פעולות, לא רק היכולת לנוע קדימה. אלה גבולות חזקים יותר מכל טיפ טכני.
ירוק: תרגול עצמי שמרני
הקטגוריה הירוקה מיועדת לפעולות שאתם כבר מכירים משיעור או מסוגלים להפסיק מיד. המים רדודים, הדופן בטווח יד ואדם נוסף יודע שאתם מתרגלים.
- כניסה ויציאה: שימוש במדרגות או בדופן בלי למהר.
- נשיפה: הכנסת שפתיים, אף או פנים ונשיפה קצרה, ואז חזרה לעמידה.
- החלקה קצרה: דחיפה קלה אל נקודה שבה הרגליים חוזרות לקרקע.
- סיבוב לעמידה: מעבר ממנח קדמי או גב לכיפוף רגליים והעמדתן על הרצפה.
גם כאן אין חובה לבצע הכול. אם פעולה מעלה פחד מהר, חוזרים לגרסה קטנה יותר. התרגול אמור לבנות חזרה על יכולת, לא לבדוק כמה לחץ אתם מסוגלים לסבול.
צהוב: אפשר רק אחרי הדרכה ברורה
תנועת רגליים עם קרש, סיבוב לנשימה או ציפה ללא אחיזה יכולים להיות תרגילים טובים, אבל הם דורשים שתדעו מה לעשות כשהם לא עובדים. לפני תרגול עצמאי, בצעו אותם עם מדריך וקבלו תנאי עצירה ברור.
לדוגמה: אם הרגליים שוקעות, האם חוזרים לעמידה או מתגלגלים לגב? אם נכנסו מים בשאיפה, האם אתם יודעים לעצור ולהגיע לדופן בלי לנסות "לסיים את האורך"? תוכנית יציאה היא חלק מהתרגיל.
אדום: לא מתרגלים לבד
- מים עמוקים כשאינכם שולטים בציפה, דריכה וחזרה לדופן.
- קפיצה או צלילה מכל סוג שלא נלמדו עם איש מקצוע.
- היפרוונטילציה או ניסיון להחזיק נשימה זמן רב מתחת למים.
- שחייה בים, באגם או בנהר כהמשך אוטומטי להצלחה בבריכה.
- תרגול כשאלכוהול, תרופה או מצב רפואי פוגעים בשיווי משקל או בשיקול דעת.
ה-CDC מזהיר במפורש מפני היפרוונטילציה ועצירת נשימה ממושכת, שעלולות לגרום לאובדן הכרה. זה לא "תרגיל לנשימה חזקה". זה סיכון מיותר.
מציל אינו המאמן הפרטי שלכם
בריכה עם מציל עדיפה על אתר לא מפוקח, אבל המציל משגיח על כולם. הוא אינו עומד לידכם כדי לתקן נשימה או לזהות שאתם קופאים לפני עזיבת הדופן. אם התרגיל דורש אדם שיקלוט אתכם, יחזיק אתכם או יחליט מתי להתקדם, זה אינו תרגול עצמאי.
בדיקת ארבע שאלות לפני שנכנסים
- האם אני יכול לעמוד לכל אורך אזור התרגול?
- האם הדופן או המדרגות בטווח חזרה קצר?
- האם אדם נוסף נמצא ויודע שאני מתרגל?
- האם אני יודע בדיוק איך עוצרים את המשימה?
אם תשובה אחת היא "לא", הקטינו את המשימה או המתינו לליווי. זה לא פחדנות. זו דרך לבנות יכולת בלי להמר על מצב שעדיין לא תרגלתם.
הבעיה השקטה: משוב
גם כשהתרגול בטוח, אפשר לחזור שוב ושוב על פתרון שלא עובד. צילום מהצד יכול לעזור לשחיין שכבר שולט במים, אבל הוא אינו תחליף לעין מקצועית אצל מתחיל. אם אותה תקלה נשארת אחרי כמה ניסיונות, אל תוסיפו כוח. בקשו משוב.
מפת מיומנויות מסודרת נמצאת במדריך ללימוד שחייה מהבסיס. אם פחד הוא המחסום העיקרי, התחילו מהמדריך לפחד ממים אצל מבוגרים.
איך מכינים תרגול עצמאי לפני שנכנסים למים
כתבו מראש משימה אחת בלבד. לדוגמה: חמש נשיפות ליד המדרגות או שלוש החלקות עד סימון הרצפה וחזרה לעמידה. הגדירו מה נחשב סיום ומה גורם לעצירה. כך לא מקבלים החלטות חדשות כשהנשימה כבר קצרה.
ספרו לבן הזוג מה אתם עושים ומה אתם צריכים ממנו. הוא אינו חייב ללמד, אבל הוא צריך להישאר קשוב ולא להיעלם לשחייה שלו. אם נדרשת תפיסה פיזית, משיכה או הערכת טכניקה, זו כבר לא משימת בן זוג אלא משימת מדריך.
בחרו שעה שבה הבריכה אינה צפופה מדי. עומס, התזות ורעש יכולים להפוך משימה פשוטה למורכבת. בדקו מראש היכן עומק המים משתנה והיכן נמצאות המדרגות. אל תניחו שכל בריכה בנויה כמו זו שבה למדתם.
בסיום, רשמו מה עבד ומה לא. אל תנסו לתקן תקלה באמצעות עוד עשרים חזרות. אם הנשיפה נעלמה בכל פעם שהרמתם רגליים, זו שאלה לשיעור הבא. תרגול עצמאי נועד לייצב משהו שכבר הובן, לא לנחש לבד פתרון לבעיה שחוזרת.
בריכה חדשה היא מצב חדש
עומק, תאורה, טמפרטורה, צפיפות וסוג הדופן משתנים. יכולת שעבדה במקום מוכר יכולה להרגיש אחרת. התחילו שוב באזור עמידה ובדקו יציאה, גם אם אתם כבר מסוגלים לשחות מרחק במקום אחר.